החלטה בתיק בש"א 5040/05

1.         מנוחה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ [להלן: "האגודה", "המבקשת"] תבעה בבימ"ש השלום באשקלון את הועד המקומי של מושב "מנוחה" ואת חברי אותו הועד [להלן: "הועד", "המשיבים"] ועתרה בתביעתה לסעדים של צווי מניעה קבועים שיאסרו על המשיבים "להשתלט ו/או לתפוס חזקה במבנה המועדון, הצרכניה, בית הכנסת והמקווה שבמושב "מנוחה" או להפריע לאגודה מלהשתמש באותם המבנים ולהפעילם".

כן תבעה היא פסק דין הצהרתי שיקבע כי רק היא, האגודה, בעלת הזכויות בכל אותם המבנים ואין לועד המקומי זכות כלשהי בהם.

במקביל, הגישה האגודה לבימ"ש קמא בקשה למתן צווי מניעה זמניים שיורו כנעתר בתביעתם העיקרית עד למתן פסק הדין בה.

2.         בהחלטתו מיום 9.6.05 בבקשת הצווים הזמניים, קבע בימ"ש קמא [כב' השופטת ד. כהן] כי "אינו מוצא מקום למתן הצו הגורף, ודאי לא לעניין זכויות השימוש במבנים נשוא הבקשה - וזאת מתוך מגמה לשמור בשלב זה על המצב הקיים שאף שאינו המצב האידיאלי הרי הוא בבחינת הרע במיעוטו".

עם זאת, הוסיפה כב' השופטת ד. כהן בהחלטתה ואסרה על המשיבים "למנוע מן המבקשת את מילוי תפקידיה על פי דין".

בימ"ש קמא תחם את תקופת תוקפה של החלטה זו ל-90 ימים, מתוך הנחה כי במהלך תקופה זו תתכנס המועצה האזורית לכיש "ותעשה להבהרת סמכויות המשיבים".

3.         בבקשה זו שבפני עותרת המבקשת [האגודה] לרשות לערער על אותה החלטה, ובגידרה של בקשה זו הגישה בקשה לסעד ביניים של צו מניעה ארעי [לו עתרה מלכתחילה בבימ"ש קמא] עד למתן ההחלטה בבקשת הרשות לערער [בש"א 5040/05].

בדיון שנקבע על ידי ליום 11.7.05, טענו הצדדים לעניין בש"א 4050/05 וב"כ המשיבים הודיע כי דבריו באותה הישיבה מהווים גם את תשובת המשיבים לעניין בקשת הרשות לערער.

4.         לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, ולאחר ששמעתי ובחנתי את טענות הצדדים בפני בישיבת 11.7.05 - איני מוצא מקום להעתר לבקשה.

אמנם, ברמת הבחינה הפורמלית, "הסמכויות המוניציפליות" של ועד מושב נבחר, מותנות בהאצלת סמכויות שכאלה לאותו הועד מהמועצה האזורית שבתחומה מצוי היישוב, וזאת כאמור בסעיף 132 לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות) תשי"ח-1958.

            אצילת סמכויות שכזו לא נעשתה בעניין המשיבים דנן.

ברם, צדק בימ"ש קמא בקובעו כי בבחינת "מאזן הנוחות" הנדרש לשלב זה של הדברים, בטרם נתבררה התובענה לגופה, אין להתעלם מהועד הנבחר כדין של היישוב כאילו לא היה ולא נברא.

הבחירות לועד היישוב נערכו מכח אותו הצו האמור לעיל, ובני היישוב בחרו במשיבים כגוף האמור לטפל בצרכיהם המוניציפליים ובהם המבנים נשוא הבקשה.

המועצה האזורית, כך מתברר בענייננו, לוקה במחדל מתמשך של הימנעות או אי יכולת להתכנס ולהחליט בדבר האצלת הסמכויות המוניציפליות לועד היישוב דנן [ולוועדי היישובים האחרים שבתחומה].

לאור זאת, ובהינתן תשתית הדברים העובדתית כפי שקבע בימ"ש קמא לגבי התנהלות היישוב דנן - פתרון הביניים הראוי לשלב זה הינו בקבלת החלטות המועצה האזורית הנדרשות לעניין האצלת הסמכויות.

לשם כך קצב בימ"ש קמא את תקופת 90 הימים לתוקפה של החלטתו, וזאת על מנת למנוע מצב של "ריק סמכויות מוניציפלי" שעשוי שתהיה בו פגיעה קשה בבני היישוב.

בתום תקופת ביניים זו, רשאים יהיו כמובן הצדדים לשוב ולפנות לבימ"ש קמא לבחינה מחודשת של הדברים.

5.         משמצרף אני לכך את דברי בימ"ש קמא לעניין הזהות המוחלטת שבין סעד הביניים לו עתרה המבקשת לבין עתירותיה בתביעתה העיקרית וכך לעניין אופיים של סעדי הביניים שנעתרו המחייבים מידת פיקוח ברמה המטילה בספק את מידת האפקטיביות שעשויה להוודע להם - לא מצאתי מקום או נימוק שיצדיקו מתן הרשות לערער על אותה ההחלטה.

התביעה העיקרית כפי שהוגשה ע"י המבקשת מעלה שאלות נכבדות לעניין סמכויותיו של ועד מוניציפלי שנבחר כדין, מבלי שהמועצה האזורית טורחת להאציל לו את הסמכויות הנדרשות לכך.